פסק-דין בתיק ע"א 3463-07

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א-יפו (כב' השופט אליהו בכר) ב.ת.א. 4669/04 מיום 21.8.07.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא

2.         המערער, יליד 7.3.60, היה מעורב בתאונת דרכים ביום 29.5.03, בעת שרכב במסגרת עבודתו ולצרכי עבודתו על קטנוע שהיה בבעלותו הפרטית.

המערער הוא גם הבעלים של 99% ממניותיה של חברת אילוז פרינט שלמה בע"מ (להלן-החברה) ששילמה את התשלומים בגין המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן-המל"ל) ובנוסף נשאה ישירות בתשלומי ביטוח החובה של הקטנוע, והוצאות אחזקתו הוצאו ישירות ע"י החברה ונרשמו בספריה. פוליסת הביטוח של הקטנוע נרשמה על שם המערער.

מהעובדות שנפרסו בבית המשפט קמא עולה, כי עובר לתאונה עסק המערער בחברתו כדפס, ולצדו עוזר דפס. בעקבותיה, נחבל המערער ביד שמאל, ברגליים, בבית החזה ובפנים, הועבר באמבולנס לבית החולים ואושפז למשך שלושה ימים במחלקה האורטופדית. המערער איבד שלוש משיניו בחלק הפה הקדמי העליון, ופרק את שורש כף יד שמאל. הפגיעות הותירו בו נכות צמיתה שלא אפשרה לו לבצע את עבודתו כבעבר והחברה נאלצה לקדם את עוזר הדפס לדרגת דפס במקומו, ולהעסיק עובד חדש כעוזר דפס.

3.         בית המשפט מינה שני מומחים מטעמו להערכת נכותו הרפואית של המערער. 

המומחה האחד, ד"ר שלמה ברק, מונה כמומחה בתחום הפה והלסת. בחוות דעתו של מומחה זה מיום 1.2.05 תוארו הנזקים שנגרמו לשיניו וללסתו של המערער, הטיפולים הרפואיים שבוצעו לשיקום הנזק, והערכתו של המומחה שהנכות הצמיתה עומדת על שיעור של 0.75%.

4.         המומחה השני, ד"ר א. ארסבן, מונה כמומחה בתחום האורטופדי. בחוות דעתו של מומחה זה מיום 12.3.05 תוארו הנזקים שנגרמו למערער בתחום האורטופדי והטיפולים שעבר, כמו גם הנזקים כתוצאה מן התאונה- כאבים בשורש כף יד שמאל, חולשה ביד זו,  וזרמים באצבעות של אותה היד. המומחה קבע את נכויותיו של המערער בהתיחס לשלוש תקופות: מיום התאונה עד 31.12.03 - אי כושר מלא של 100%; מיום 1.1.04 עד ליום 28.2.04- אי כושר חלקי של 30%;  ומיום 1.3.04- נכות צמיתה בגובה 10%.

בהמשך, בעקבות שאלות הבהרה מטעם המערער, הוסיף ד"ר א. ארסבן שעור נכות צמיתה של 2.5% בגין הפגיעה התחושתית בצד הגבי של שורש כף יד שמאל.

סה"כ קבע המומחה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 12.5%.

בית המשפט קמא דן אחת לאחת בהשגותיו של המערער על קביעת המומחה והגיע למסקנה שאין מקום לסטות מחווה"ד בענין שיעור הנכות האורטופדית.

5.         באמצו את שיעורי הנכות הרפואית שקבעו המומחים שמינה, שעמדו על שיעור משוכלל של 13.16%, דן בית המשפט בשיעור הנכות התפקודית, וקבע שנכותו התפקודית של המערער עולה על זו הרפואית, ועומדת על שיעור של 20%.

בית המשפט קמא קיבל את טענת המערער שעבודתו כדפס היא עבודת כפיים במהותה, וכי נכותו לא מאפשרת לו לבצעה כבעבר. עם זאת, דחה בית המשפט את הטענה לפיה איבד המערער לחלוטין את כושרו לעבוד כדפס, וקבע כי החברה המשיכה בפעילותה לאחר התאונה, להוציא תקופת משבר לא ארוכה. עוד קבע בית המשפט, על סמך הדוחות הכספיים שהונחו בפניו, כי מצבה הכלכלי של החברה עובר לתאונה דומה לזה שלאחריה, כך שבעיית התפקוד של המערער עקב נכותו, מצאה את פתרונה בדרכי ניהול נכונות של הוספת עובד נוסף כעוזר דפס, וקידומו של העוזר הקודם לדרגת דפס.

6.          בהתאם לשיעור הנכות התפקודית שקבע, דן בית המשפט בראשי הנזק השונים בתביעתו של המערער.

אשר להפסדי השכר בעבר, דחה בית המשפט את טענת ב"כ המערער לפיה יחושבו ההפסדים לפי הפגיעה בשכרו של המערער  בלבד, וקבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי אלה יחושבו בהתחשב גם בהפסדי החברה שבבעלותו. 

בית המשפט בחן את מחזור ההכנסות של החברה, הוצאותיה לשכר, והתוצאות העיסקיות שהשיגה כמשתקף מדוחותיה הכספיים לשנים 99' עד 05', והעריך את גובה הנזק בכל אחת מהתקופות שנקבעו על ידי המומחה האורטופדי ד"ר א. ארסבן. לפי הערכותיו, קבע בית המשפט, כי בתקופת אי הכושר המלא של 100% (יום התאונה עד 31.12.03) נזקו של המערער הוא בגובה אובדן שכרו באותה תקופה;  ובתקופת אי הכושר החלקי של 30% (יום 1.1.04 עד 28.2.04) הנזק הוא בגובה 30% מאובדן השכר באותה תקופה. ליתרת שנת 2004 קבע בית המשפט הפסד שכר גלובלי, ולאחריה, החל משנת 2005 ועד למועד מתן פסק הדין  קבע בית המשפט את גובה הנזק, כנגזרת מחלק משכרו של עוזר הדפס החדש, אותו נאלץ המערער להעסיק עקב נכותו.

סה"כ בגין הפסדי שכר לעבר, פסק בית המשפט פיצוי בגובה 227,982 ש"ח.

7.          הפסדי כושר השתכרות לעתיד חושבו גם הם לפי חלק משכרו של עוזר הדפס החדש, מהוון עד לגיל 70, סה"כ פיצוי בגובה 470,798 ש"ח.